משרד עו"ד: סאהר עלי נ' עלקם

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף התנגדות.

המשיב הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיקים אשר נמשכו על ידי המבקש. עפ"י הרישומים במחשבי ההוצאה לפועל, הומצאה האזהרה למבקש ביום 21.12.12.

ביום 23.1.13 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.

בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש, כי לא קיבל את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל וכי האזהרה נמסרה לאדם אחר, אשר קיבל אותה בעבורו. לטענת המבקש, האזהרה התקבלה על ידו סמוך למועד הגשת ההתנגדות.

לגופה של התביעה, טוען המבקש כי פנה לעו"ד איליא שאער וביקש ממנו לייצג אותו בעניין הפעלת תחנת דלק, ושילם לו מקדמה בסך של 9,000 ₪ בשלושה שיקים נשוא התביעה. לאחר מס' ימים הודיע עו"ד איליא למבקש כי העביר את הטיפול בעניין למשיב. המבקש טוען כי לא נתן הסכמתו להעברת הטיפול בעניינו לידי המשיב ועל כן ביקש כי הטיפול בעניינו יופסק ודרש חזרה את השיקים. עו"ד איליא הבטיח לו כי השיקים יוחזרו לידיו, אך לא קיים הבטחתו.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, האזהרה בתיק ההוצאה לפועל נמסרה למבקש עצמו עוד ביום 21.12.12 והמבקש חתם על אישור המסירה. מכאן שהמבקש הגיש את ההתנגדות באיחור ולא הצביע על טעם מיוחד בגינו יש להאריך לו את המועד.

בתשובה טוען המבקש כי החתימה המופיעה על גבי אישור המסירה אינה חתימתו ואף הכתובת המופיעה באישור המסירה היא ענתא החדשה, בעוד המבקש מתגוררבבית חנינא בירושלים וכי לא היה בענתא במועד הנטען.

אכן, מעיון באישור המסירה של האזהרה ובתצהירו של המוסר עולה כי לכאורה האזהרה נמסרה לידי המבקש ביום 21.1.12. גם אם אקבל את טענת המבקש כי האזהרה לא נמסרה לידו וכי קיבל אותה מאדם אחר, הרי שהמבקש לא פירש מיהו אותו אדם אחר אשר לו נמסרה האזהרה ואף לא פירט באיזה מועד נודע לו על תיק ההוצאה לפועל שנפתח. מכאן שהמבקש לא עמד בנטל להוכיח כי ההתנגדות הוגשה במועד.

האם יש מקום להאריך למבקש את המועד להגשת ההתנגדות? המועד להגשת התנגדות לבצוע שטר קבוע בחיקוק, וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה, וביהמ"ש נטה להיענות לבקשות בעניין זה רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו (בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872, 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209, 211). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132; תת (י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)).

שאלת הטעמים המיוחדים נבחנה בפסיקה בהקשרים שונים, ובין היתר, כאשר נתבקשה הארכת מועד להגשת ערעור. כך נפסק, כי טעותו של בעל דין או בא כוחו, שבעטיה נגרם האיחור, ואפילו רשלנותם, אינם מונעים לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ע"א 8547/96 אלימלך ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, תקדין עליון 98(3), 275; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), עמ' 889). עוד נפסק כי בבוא ביהמ"ש לבחון האם להיענות לבקשה להארכת מועד, עליו להתחשב גם במידת האיחור – ככל שהאיחור רב יותר, כך יידרש טעם מיוחד כבד משקל יותר (בר"ע (ת"א-יפו) 2444/04 ברוס בע"מ (בפרוק מרצון) נ' מנהל מס ערך מוסף באר-שבע ואח', תקדין-מחוזי 2006(2), 7192; בש"א (נצרת) 1625/05 אבראהים נ' אלרחמאן, תקדין-מחוזי 2005(3), 9012).

כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נקבע בפסיקה כי יש מקום לגישה מקלה אף יותר (ראו: ת"ת(י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)), ואף נקבע כי אין זה ראוי לבחון את טיב הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות בזיקה להארכת מועד להגשת ערעור, ובאותן אמות מידה מחמירות, שכן בשונה מערעור, המהווה מתן הזדמנות שנייה לבעל דין לשכנע ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו, במקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו בבית המשפט (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר, תקדין-מחוזי 96(1), 588; ע"א (ירושלים) 1356/00 - שלום הדאיה נ' נחום פלדמן, תקדין-מחוזי, 2001(1), 649; וראה גם דברי כב' הרשמת אפעל-גבאי (כתוארה אז) בבש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872).

כך נפסק, למשל, כי למרות שהסמכות להארכת מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן בטעות של בעל דין או בא כוחו, לא ניתן להתעלם מכך שתיתכנה טעויות אנוש, שאינן נובעות מרשלנות או הזנחה, ובמקרה כזה, ניתן במידת הצורך לתקן את הטעות, ע"י היענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב בהוצאות (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 הנ"ל). כן נפסק שכאשר הנסיבות בכללותן מורות על טעות כנה, בתום לב, שאיננה נובעת מזלזול, הניתנת לתיקון תוך התחשבות באינטרסים של הצד השני, ניתן להיענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב הצד שטעה בתשלום הוצאות לצד שכנגד (בש"א (ת"א-יפו) 175521/07, סאבר ג'וברין מוחמד נ' ש.ר.מ.ס. שיווק ציוד לבניין, תקדין-שלום 2007(4), 29025).

במקרה זה האיחור בהגשת הבקשה נבע מכך כי מי שקיבל את האזהרה עבור המבקש מסר אותה למבקש באיחור. הגם שהתנהגותו של המבקש אינה נקייה מפגמים, הרי שנסיבות אלה ובהצטרף לעובדה כי מדובר באיחור בן ימים ספורים בלבד יכולות לעלות כדי טעם מיוחד הדרוש לשם הארכת מועד בערכאה ראשונה, לצורך שמיעת טענותיו של המבקש והכרעה בהן לגופן, תוך חיוב המבקש בהוצאות.

אשר לטענות שמעלה המבקש בהתנגדות לגופה, הרי שהמבקש טוען כי העברת השיקים למשיב נעשתה תוך חריגה מהרשאה וולא הסכמתו וכי אף לא קיבל תמורה עבו השיקים. טענות המבקש עשויות להקים לו הגנה לכאורה בפני התביעה.

לאור האמור לעיל ובמאזן השיקולים הבאים בחשבון במקרה זה,יש לאפשר לנתבע את יומו בבית המשפט,להאריך את המועד להגשת ההתנגדות וליתן לו רשות להתגונן בכפוף לתשלום הוצאות בגין מחדלו באי הגשת התנגדות במועד, בסך של 700 ₪,ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי . על המבקש לשלם את ההוצאות הנ"ל בתוך 21 ימים מהיום לקופת בית המשפט ,שאם לא כן תידחה הבקשה להארכת מועד וההתנגדות.

לאחר ביצוע התשלום הנ"ל, ולנוכח סכום התביעה היא תישמע בסדר דין מהיר והצדדים ינהגו כדלקמן:

התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום, וכן יפרע את הפרשי האגרה אותם עליו לפרוע על-פי דין.

הנתבע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובע כאמור.